כל השבוע שפצו וצבעו את הכנסייה והערב בשבע

יתקיים טקס יום השם של הקדוש בכנסיה הקטנה Αγία Παρασκευή ממש מול הבית בו גרתי

ולשם אלך עם יוטה בעלת הבית

היא קונה עוגות ומאפים תוצרת בית, תרומה קטנה לכנסיה

מאוחר יותר לקראת עשר, ניסע לשמוע מוסיקה חיה בקפה פאסחאליה בו כבר סעדנו באחד הימים ארוחת צהריים

אנו יושבים לצד הכביש מתחת סוכת גפנים מזמינים אוכל ושתייה ושואפים ריח מתוק-עז של יסמין

המוסיקאים

על בוזוקי, כינור, גיטרה ולירה צריכים להתחרות בציקדות שמנסרות בעוז

לצלילי מנגינה מסוימת בחצות ורבע, אנשים קמים ומתחילים לרקוד במעגלים על הכביש הצר

קצב המוסיקה גובר

משני צידי הכביש התנועה נעצרת. פנסי המכוניות מאירים על מעגל הרוקדים, איש לא מפסיק לרקוד. איש מהנהגים הממתינים לא צופר עד שמעגל הרוקדים מתפזר

המוסיקאים לא מפסיקים לשתות

בשעה שתיים מגיעה עוד צלחת ענקית של שיפודים, קציצות וחצילים

ככל שמתאחרת השעה נדמה שעוד ועוד אנשים מגיעים ויושבים גם לצידי הכביש, סצנה קייצית חברתית מובהקת – סביב שולחנות ארוכים, מעשנים, אוכלים, שותים, מנגנים ורוקדים עד הבוקר כאילו אין מחר

ובאמת ״מחר״ מתחיל מאוחר מאוד, ״מחר״ באיקריה מתחיל רק בצהריים