לאחר כמה שעות שיטוט  עם DIOZ  בפלורנטין

חיברנו עוד כמה חלקים לפסיפס האישי שלו

תל אביב נמצאת כרגע בתנופת בנייה מואצת, בניינים רבים נהרסים ואחרים צומחים לגובה במקומם

ועדיין יש לעיר שוליים ותענוג לשוטט בהם ולראות גרפיטי במיטבו

DIOZ  ׁׁׁהוא גיא בלוםׂ ונולד לפני 30 שנה ברחוב חובבי ציון בתל אביב, והוא אכן חובב גדול של האנשים בציון.

את הראיון איתו ערכתי תוך כדי שיטוט בין העבודות שצייר בדרום תל אביב.

הוריך הם מקור השראה עבורך?

אמי מעצבת אופנה וציירת, אבי הרים משקולות. בכל פעם שאנו מדברים בטלפון, ידי נשלחת לנייר באופן אוטומטי ויוצאות לי סקיצות של דמויות הכי משוגעות. אני בא מעולם של איור דמויות ולכן לפעמים הן מעוותות, לא אסתטיות, ואני מוצא את היופי בעיוות.

למה התחלת לצייר ברחוב?

בשבילי זה היה תהליך טבעי. כילד הסתובבתי המון ובלילות חקרתי את תרבות הרחוב. כשהייתי סטודנט לאנימציה בבצלאל, ישבתי מול המחשב יותר מדי שעות, וזה הטריף אותי.

כדי להתאוורר התחלתי להוציא את הדמויות שיצרתי במחשב החוצה, והן קיבלו חיים על הקירות. בהתחלה זה היה פורקן ובילוי לילי, ופעלתי לבד. בהמשך התחלתי להכיר ולהשתלב בסצנה. הציור ברחוב זו אהבה גדולה שלי והיום הוא כבר הפך למקצוע.

כרגע גרפיטי הוא עיסוקי המרכזי בתל אביב ובארץ, ואני מצייר בכל מקום שאליו אני מגיע. גם בחו"ל אני אוהב להשאיר "קשקוש על הדרך", ציירתי באוסטריה, ספרד, יוון וגרמניה.

מה ההבדל בין ציור בסטודיו ויצירה ברחוב?

כאדם יוצר אני מושפע מהכול ויוצר מתוך חוויה אישית. לאחרונה הצגתי בשתי תערוכות יחיד בתל אביב ועבדתי בסטודיו על קנבסים בפורמט די קטן ועל פסלים גדולים מעיסת נייר. היצירה ברחוב שונה מזו שבסטודיו. ברחוב אתה יוצר ממקום נקי, אתה לא מבקש תמורה, אתה משקיע כסף, נותן יצירה נקייה ומקדיש אותה לעוברים והשבים.

ממה אתה מתפרנס?

כשסיימתי את הלימודים עבדתי כאנימטור בחברות פרסום, אבל זה כבל אותי. היום אני מתפרנס מאיור ומציורי קיר בהזמנה.

אפשר לפנות לאמן ולהזמין אצלו עבודות: guy.bloom@gmail.com

האם יש תחרות בין אמני הרחוב?

אנחנו קליקה סגורה ודווקא יש בה פרגון, כי לכל אחד מאיתנו יש סגנון ייחודי וטביעת יד מאוד ברורה. זו גם הסיבה שלא איכפת לי להצטלם ולהיחשף, כי ממילא כולם מכירים אותי.

(תכירו את Miskk, פגשנו אותה בדרך)..

מתי התחלת לצייר ברחוב ואיך בחרת בשם האמן שלך?

בגיל 12 חבר נתן לי את השם DIOS, ומאז כולם קוראים לי כך. כשהתחלתי לצייר ברחוב, בשנת 2009,  אימצתי אותו כשם האמן שלי. כששהיתי בברצלונה הבנתי שמשמעות השם בספרדית היא אלוהים, ושיניתי את האות  s ל z – כך הפך דיוס ל-DIOZ.

איפה אתה גר?

ביפו, באזור שהוא סוג של גבול בין יפו לתל אביב.

מה התהליך האמנותי שעבר עליך במשך השנים?

במשך הזמן גיבשתי לעצמי סגנון גרפי מאוד צבעוני וקל לזיהוי. הדמויות גדלו, ואני מנסה לחדש ולהעביר הלך רוח וסטייל של התקופה. יש מקום רב לפרשנות אישית, וזה היופי. עם השנים אופן העבודה גם מתחדד ומאתגר, ואני שואף להשתפר ולהתחדש, במסר ובסגנון, ולפתח אינסוף אפשרויות – אין לזה סוף.

אתה מתכנן מראש מה תצייר או מאלתר?

אנחנו מתבוננים בשלוש דמויות שצייר ברולר, בשחור לבן. במקרה הזה, התחלתי בדמות אחת, הוספתי עוד שתיים, ואז חיברתי אותן דרך העשן שנכנס להן לראש ופותח אותו, תרתי משמע.

האם המסרים שאתה מעביר לצופים מבטאים את הלכי הרוח הפרטיים שלך או שהם אוניברסאליים?

המסרים אוניברסאליים, כי הם נתונים לפרשנות אישית, אבל התכנים מבוססים על הביוגרפיה שלי. לדוגמה, שנים התעסקתי בתיאוריות קונספירציות, חייזרים, אילומינטי וכוחות הרשע. זה הוביל אותי לראות דווקא את הטוב באדם ובחיים שלנו ולנסות להעביר את המסר הזה. הציור הספציפי הזה צויר ב-2014 וכיום אני כבר לא מתעסק בזה. כבן אדם שעובר תהליכים ומתבגר, ההתפתחות האמנותית קשורה להתבגרות. פעם הכול אצלי היה אלים ואפל ועכשיו אני מנסה לפנות למקומות יותר שמחים, שנותנים זווית יותר אופטימית על הקיום.

האם אתה בוחר לוקיישן מראש?

במקום תשובה הוא מוביל אותי לתוך חצר פנימית ועל קיר מאחורי פח תעשייתי אנו מביטים באדם מתכופף ואוחז בצמח.

את הקיר הזה ראיתי תמיד מהחלון שלי ופנטזתי עליו. לפעמים המקום מוצא אותי, לפעמים אני בוחר מקום ספציפי מראש ויוצא על אופניים. הספוט משפיע על תהליך היצירה. ברחוב יש לי חופש מוחלט והרבה מקום לאימפרוביזציה.

באילו שעות אתה נוהג לצייר ומה טכניקות העבודה שלך?

שבת בבוקר, שני בלילה או בליל ירח מלא, זה הכי רומנטי. לבד או עם חברים, זה כיף עם בירות וצחוקים ותמיד בדרום העיר. אני עובד עם רולר או עם מברשות וצבע, ועם צבעי ספריי. את "שלושת המעשנים", למשל, ציירתי עם רולר.

איך אתה בוחר את הצבעים?

כאמן רחוב אני משתמש הרבה במה שהרחוב מציע לי, כמו פחי צבע שאני מוצא. לפעמים אני משתמש בשאריות צבע שנשארו לי בסטודיו. ולפעמים לוקח לי שבוע להחליט על פלטת צבעים. ואז אני אוהב לקנות צבעים מדויקים בחנויות מתמחות.

שת"פ (שנמחק) עם סניור גי

אתה מרבה לצייר אנשים מקיאים, למה?

הם מקיאים אהבה, פרחים ופרפרים. ההקאה היא אקט גופני קשה, אבל אחרי שהקאת אתה מרגיש יותר טוב.

האם אתה אוהב את הארץ?

אני אוהב את האנשים בארץ, יש פה תחושה שאין בשום מקום אחר.

מה עומד מאחורי הציור של הקקטוס הבוער?

ניסיתי לומר משהו על המקום הספציפי הזה – בתוך כל מה שנהרס בשכונה, פה בגינה הקהילתית יש טיפוח ועשייה והצמחים גדלים ופורחים ועל כן הדמות שאוחזת בקקטוס, מרוצה.

ליד הציור בשכונת סלאמה הוא מספר על תהליך היצירה: הציור "סלאמה אהובתי" זה דימוי של סיפור השכונה כפי שנבנתה, במטרה להראות את השינוי המתרחש בה כרגע. זו עבודה משותפת עם חברי היקר האמן אורן פישר, ורואים בו איך הגמלים הפכו למכוניות והבתים הקלאסיים לרבי קומות. עבדנו יחד בכיף כחמש שעות. אנשים נעצרו להסתכל בנו, אפילו הביאו לנו בירות ואוכל.

בעודנו מתבוננים בדמות הגדולה דיוז אומר לי: "הי, תראי, מישהו כסה את הערווה השחורה שלה בלבן!"

יש לך מסר להעביר לקוראי הרשימה?

עצם המעשה הלא-חוקי, הפעולה שנעשית במרחב הציבורי, מעבירה מסר שהרחוב בעצם שייך לכולנו. אני חושב שאני תורם זמן, אנרגיה וכישרון וכך יוצר רובד נוסף של התבוננות בעיר, ועובדה שהציורים נשארים ופקחי העירייה לא מוחקים אותם. לכל עבודה יש סיפור והשקעה, ואני עושה זאת מרצוני החופשי גם למען העיר. 

על רקע הריסות מועדון הקונפורט, יולי 2016

 ולסיום, גיא בלום מבקש שנכיר את הקולקטיב של אמנים וחברים http://www.prettimesscollective.com/

שהוקם כדי לעשות יחד פרויקטים וגם כדי להנגיש את אמנות הרחוב לקהל צעיר שלא יכול להרשות לעצמו לרכוש אותה.