בצעירותי גרתי שנה אחת בפריז, וזו הייתה שנה מכוננת ששינתה את המשך חיי

הייתי צעירה וחסרת ניסיון-חיים והסתובבתי לראשונה ברחובותיה של עיר זרה

***

במבט אחורה, העיר הזו בה נולד המונח שיטוט במובן הטוב של המילה, עצבה את דמותי  כ "המשוטטת"

***

אני זוכרת שמדי ערב, הייתי פותחת ספרון ובו מפות לפי חלוקה לרובעי העיר – בודקת מה מושך אותי באותו היום, ומחליטה לאן אלך למחרת

כל תכנית הייתה רק בסיס לשינויים

לפעמים הייתי מוצאת את עצמי יורדת בתחנה כלשהי, ומשוטטת באזור שלא הכרתי

***

גילוי נאות: עד היום אני לא מצליחה לקרוא מפה, ואפילו גוגל מפס לא עוזר לי.

היום אני מבינה שזו אחת הסיבות שנהייתי המשוטטת.

הזיכרון שלי במרחב הוא ויזואלי, ואני יוצרת לעצמי ציוני דרך

וככה אני מזהה מקום בו כבר הייתי

***

אני חושבת, איך אפשר לאמוד 40 שנה? התשובה החלקית שלי היא – במונחים של שינוי

איך השתנתה העיר והפכה לבינלאומית בכל הבט, ואיך השתניתי אני וזוויות המבט שלי

***

פריז שלי הייתה זלילת רחוב מתמשכת – קרואסון שוקולד ומאפה תפוחים חם, כריך ג'מבון פרומאז' וקרפ ערמונים – ברחוב לא יכולתי להתאפק

ולתפריט השמרני הוספתי גבינות וצדפות, שבלולים ורגלי צפרדעים..

***

פריז שלי הייתה אלגנטית ובה התחדשתי בתספורת קצוצה ולבשתי מעיל מסוגנן

ברחובות יכולתי ללכת לאיבוד כשרק הרגליים והעיניים מניעים אותי

***

הפכתי למרכז מידע מהלך לכל מי שרצה לבקר בפריז

***

הייתי עוצרת בבתי קפה שגיליתי – בחרתי אותם לפי העיצוב ולפי המיקום – לעתים הייתי תופסת נקודה אסטרטגית וצופה בעוברים ושבים

***

אני עדיין שומרת פנקס תפוח, שעל דפיו הצמדתי כרטיסי ביקור של מקומות שהרשימו אותי. חלקם אולי כבר לא קיימים, וכבר פחות מעניינים אותי

***

מאז, שיניתי את תחומי העניין וסגנון השוטטות שלי,

והמחברת שלי היא הסמרטפון בו אני מצלמת, וכותבת חוויות בפתקים.

***

מאז הביקור האחרון בפריז חלף יותר מעשור.

פריז הפכה לאחד מהיעדים הכי פופולריים, וצריכה לספק צרכים של תיירים רבים.

תיירים בקבוצות. תורים בכל מקום. הזמנת כרטיסים רק מראש. שבילי אופניים ואמצעי שינוע שחלקם נולדו בתקופת הקורונה.

***

מקומות כמו Le Marche Des Enfants Rouge ומתחם התחנה ליד gare de lion התמסחרו והפכו למתחמי בילוי ואוכל רועשים והמוניים,

אם אני חולפת בהם, אני מאוכזבת שאבדו את האופי הצרפתי המובהק

וחוששת שהם מאיימים על התרבות השמרנית של בתי הקפה והמסעדות, בהם מלצרים בשחור-לבן בלטו לעיני תיירים זרים.