בתחילה הביאו בני הבית, השכנים ואנשי הכפר אבנים, וסדרו אותם בערמות לפי גודל וצורה

גם הילדים עזרו במלאכה

סוגי האבנים השתנו לפי מיקום הכפר – היו אבני גיר, או אבני בזלת ירקרקה או שחורה

הם הניחו את האבנים זו על גבי זו בבניה יבשה, וציפו בטיח גס

החלונות היו קטנים כדי להתגונן מהרוחות

והדלתות צרות

על הגג הניחו רעפים

***

בפנים הם יצרו נישות באבן לאחסון, תנור לחימום ולבישול, וספסלי ישיבה – קוראים לזה ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים

***

הם לא דמיינו שיעזבו את הבית בקרוב.

***

מחלות ורעב ומחסור בעבודה ובפרנסה – אילצו אותם להגר

חלקם לא חזר לאי

***

בשיטוטי באי במהלך השנים קירות הבתים החשופים, וגדרות האבן הפורחות משכו את תשומת לבי

בעולם האורבני הצפוף ממנו אני באה, מעולם לא ראיתי בתים נטושים.

***

כשאני מטיילת בכפרים ובשבילים תמיד עולה בי כמטאפורה השאלה,

אם קיר אבנים הוא חי, צומח או דומם.

***

הרוח נושאת אדמה לחריצים בין האבנים.

היא גם מביאה זרעים של פרחי בר.

והקירות מקבלים חיים חדשים.

***

יצורים חיים משתכנים בין האבנים ובונים להם מרחב מוגן

פטריות צומחות עליהם והגוונים והטקסטורה – משתנים

***

שיחים ועצי אלה חוסמים לעיתים את הכניסות ואת חדרי הבית והופכים אותו למרחב הפרטי שלהם

אולי זו עוצמתו של הטבע על פרטיו ויצוריו

שמנצל כל פרצה והעדר נוכחות אנושית לבנות מערכת אקולוגית חדשה –

להצמיח שורש, פרח ועץ ולהמשיך להחיות ולשנות את פני השטח.