כשאני משוטטת בעיר אני תמיד תוהה על אי האיכפתיות של העוברים והשבים המשליכים כלאחר יד ספלי קופי-טו -גו, קופסאות של סיגריות, שקיות של חטיפים, עיתון שזה עתה נקרא

הזלזול בנקיון הרחוב שהוא חלק מהמרחב הציבורי, וזאת למרות שהפח הקרוב במרחק נגיעה

לכלוך שנערם בצידי המידרכות כבר הפך לחלק מהנוף העירוני

כשאני מטיילת בחיק הטבע זה כבר סיפור אחר

לפני כשנה וחצי כשהתחלתי לטייל עם פרנק ברגל ברחבי האי

בתחילת הדרך, מיד כשראה את בקבוק הפלסטיק הראשון

 שלף מהתרמיל שקית גדולה מוכנה ומזומנה לקלוט כל סוג של אשפה

 כשהנוף כה בתולי ומלא הוד

הוא מעורר כבוד וגם את הצורך לשמור אותו נקי

נדבקתי ממנו, וכשאני חוזרת מטיול אני מודיעה לו בחיוך שאם ימצא פיסת לכלוך במסלול בו צעדתי – הוא יכול להתלונן אצלי..

 אני מרוקנת את השקית לפח הראשון שנקרה בדרכי

בשבילי ההליכה בתוך היופי של הטבע

כל פחית או בקבוק ואפילו פקק צבעוני – צורמים לעין

אני אוספת זבל גם כשאני מטיילת בחוף

שמה לב כמה הוא שונה מהאשפה שאני מוצאת לצד כבישים ראשיים, מה שמושלך מחלונות של מכוניות בלי בושה – פחיות ובקבוקי פלסטיק מעוכים מדריסת גלגלי מכוניות

קופסאות של סיגריות ואריזות של טבק (ביוון מעשנים המון)

במשך כמה ימים שמרתי את הזבל בשקיות והחלטתי למיין ולצלם אותו לצורך הכנת רשימה זו

צילמתי גם את כדורי הציידים

בביקור הזה פקדתי בית קברות למכוניות שיצאו משימוש

כבר חלפתי לידו פעמים רבות וחיכיתי להזדמנות להיכנס פנימה

 לצד מכוניות מפורקות  ורכב אספנות שמחכה לגואל

מצאתי גם פריטים וחפצים ממוינים לפי נושאים בערמות

איש לא היה שם, המגרש עזוב, אך ברור שבעל הבית היה איש מאוד מסודר

הקומפוזיציות היו מוכנות לצילום, כאילו ידעו שאגיע

בחיי שלא נגעתי בדבר

רק גשם שהחל והאפיר את הכול והרוח שהתגברה מאוד ומנעה ממני לאחוז באיפד

הצליחו להוציא אותי מחוויית הצילום

בפעם אחרת עצרתי ליד מצבור של גרוטות מברזל וגם פה לא התאכזבתי

אוצרות בלומים וחלודים נחו להם בשקט

דוממים בשדה מול הנוף

ותמיד עולה בי אותה השאלה, למה אני מצלמת

 חלקי מכונות ומכוניות וחלקי ריהוט שהושלכו ונעזבו לנפשם

ואיש כבר לא רוצה בהן

התשובה ברורה – אני אוהבת ליצור קומפוזיציות

ואני רוצה לחלוק עם קוראי את החוויה הויזואלית – רגשית שעברתי

כי זה עושה לי משהו, מעורר בי מחשבות ורגש, החלוד והעזוב הזה

אפילו מספק לי השראה

התשובה מתבהרת עוד יותר כשאני מגלה מכונית שנחה על צידה, ובתוכה פח זבל ירוק

את ספסל המושב המקורי הניחו כך שאפשר להתיישב בו ולצפות בגרוטאות שמונחות על גבעה משופעת קלות

אני מתיישבת, מנציחה ומקווה ולהעלות חיוך גם על שפתותיכם

גיליתי שתמיד כשאני מצלמת אני מבחינה במשהו נוסף שלולא פעולת הצילום לא הייתי מבחינה בו, למשל, קן של נמלים גדולות ושחורות שמסלולן עובר בסלע לבן עליו אני מניחה את פריטי הזבל שאספתי בחוף יום קודם, לצילום

  This post is dedicated to my dear Frank

for his great inspiration