כהולכת רגל המשוטטת במרחב ויזואלי לא מוכר,

התקשיתי למצוא כתובת או לחזור למקום בו ביקרתי אמש

זה קרה לי בשימוקיטאזאווה, ובכל מקום,

וגרם לי לאבד את הביטחון איך להתמצא במרחב,

ואיך לתכנן את הזמן שהיה לי

מחלון המונית היה נראה לי

שלעיר אין גבולות והשכונות שאת שמותיהן התקשיתי לזכור

נמשכות ברצף זו לתוך זו

בין סטאגיה לשימוקיטאזווה, בין שינג׳וקו לשיבויה

בין אזבוג׳ובאן להירו

בין אומוטוסנדו וגינזה – הנסיעות היו ארוכות,

ונדמה היה לי שרק שלטי הכוונה לשכונות – מתחלפים

בשלב מסוים, במיוחד בנסיעות בלילה

 כבר הפסקתי לשאול איפה אני, וזה מעולם לא קרה לי

בשכונת סנדאי הסמוכה לשכונת יאנאקה שכונת החתולים,

וכהרגלי בכל פעם כשאני מגיעה לשכונה חדשה,

אני מנסה לקלוט מה מייחד את השכונה בה אני נמצאת כרגע?

הרחובות צרים מתפתלים בעליות וירידות

בתים כמעט צמודים זה לזה, כל החלונות מכוסים בוילונות.

הכול סגור ואין מקום להצצות

רק הכביסה תלויה במרפסות חשופה לעוברים והשבים

הניקיון והסדר, ובמיוחד השקט בשכונות נמוכות הקומה – מפתיע בכל פעם מחדש

הבנייה אקלקטית וחסרת חן

(וזו סוגיה שדנו בה לעתים קרובות בכל עיר יפנית אליה הגענו)

יש הפוגות במרחב ובהן גנים

בתי קברות

ומקדשים שכונתיים,

 יש תחנות רכבת שתמיד הן נקודות ציון ולב של שכונה ויש בהן הכול

מחסומי רכבת במפלס הכביש

מכווני תנועה. פקחים במדים

שוטרים מאובזרים גם באקדחים

מצלמות אבטחה בכל מקום ומכל זווית

תנועותיך במרחב – נצפות

אנשים שיורדים לתוך האדמה, שנפלטים מהיציאות של התחנות

בני אדם חלקם במסכות, שנעים בכיוונים מסומנים בחיצים במדרכות

ועל המדרגות הנעות בתחנות

ומצייתים לכל האיסורים שמצוינים בשלטים

ברחובות הראשיים התנועה זורמת בנחת. איש לא צופר

קוקיות משמיעים קול "קוקו" ברמזורים – ועוזרות לעוורים

שנעים במסלולים של קווים צהובים מובלטים על המדרכות – לחצות כביש

גשרים במפלס עילי ועליהם נעים רכבות ומכוניות

מעליות בין המפלסים

רבי קומות עם קירות מסך ועליהם משתקפים עצים בשלכת.

חנויות מסורתיות

לצד חנויות בסגנון מערבי

סופרמרקטים, חנויות נוחות ומכונות שתיה

מוסיקת ג'ז מתוך קרון ירוק שמוכר מזון. (מוסיקת ג'ז מתנגנת בכל מקום)

רוכבי אופניים וחניוני אופניים

גינה ופארק. עוד פארק. עוד ירידות ועליות, כנסיה.

מנופים ופועלים – העיר לא נגמרת.

משאית של החתולה. אנשים שקדים לי.

***

 טוקיו עיר מסחררת ומכה בעודף גירויים

ואני המשוטטת הולכת בה לאיבוד

לכן, אני מודה שבטוקיו היה לי מאתגר לשוטט ללא מטרה

גם עם גוגל מפס,

התקשיתי למצוא כתובת ספציפית אליה רציתי להגיע

 הבניינים בעלי שמות או ממוספרים בשפה היפנית

כל השכונות נמוכות הקומה דומות בעיני זו לזו

לא בקרתי באתרי תיירות מומלצים והתרחקתי ממקומות רועשים

כשהלכתי בשכונות ובהן רבי קומות וחציתי צמתים רבי מפלסים

מתחת לגשרים – הרגשתי לא נוח

***

פעם אחת כשיצאתי לבקר בספריית מורקמי, נהניתי מאוד להסתובב באוניברסיטת ואסאדה ובשכונה המקיפה אותה

זה היה נוף רענן

***

כמשוטטת בעלת ראייה חדה שהצד הויזואלי מאוד נוכח בהליכותיה,

אני חושבת שהיה לי קשה לחבר ולהכיל את כל מרכיבי המרחב העירוני האינטנסיבי

ושצריך הרבה זמן להתרגל לתנועה תרתי משמע, בעיר הזו