בתחילת יולי נסעתי לאי איקריה ללמוד יוונית

גיליתי כמה האי תלול וכבישיו חסרי שוליים, וצמודים לתהומות בירידות חדות ומפותלות

החלטתי לנסוע בטרמפים וככה גם לתרגל את השפה היוונית

באחד הבקרים כשיצאתי מהבית בשעה 0930 כבר נרשמו 31 מעלות

בכל זאת החלטתי לא להתעצל ולבקר בחוף רחוק עליו ספרו שהוא יפה במיוחד בעיירה מגניטיס

כדי להגיע אליו צריך לעבור מצפון האי לדרומו ולחצות את ההר הגבוה

ליד הבית עצרו לי שתי נשים יווניות במכונית פז'ו שחורה, השיחה הקצרה איתן התנהלה באנגלית והן הביאו אותי לצומת ראשית בעיירה אבדילוס

אחרי שתי דקות המתנה היגיע זוג יוונים בחופשה שהציגו את עצמם כמריה ויורגוס

שערו של יורגוס היה לבן וארוך והתנפנף ברוח

ביוונית מעורבת באנגלית שבורה הם ספרו לי שיצאו לטיול, את זה הבנתי

נסעתי איתם מרחק קצר

למזלי, עד כה היה צל בכל הצמתים בהם המתנתי 

בצומת זו שמתי לב שחולפים על פני רק טוסטוסים ועל הכידון שלהם תלויות שקיות מהסופר. עוד חמש דקות חולפות. הצרצרים מנסרים בעוז

נמאס לי לעמוד והתחלתי ללכת לכיוון הצומת הבא, נזכרת כמה פרטים אני רואה בעת ההליכה

שתי מכוניות מלאות בילדים חולפות והנהגות האמהות מסמנות לי, אנחנו מלאים. נהג אחד בטנדר עוצר ואומר לי אני נוסע הביתה, ומצביע, ממש כאן, מגיניטיס רחוקה. ועכשיו כולם עוד ישנים. וזה נכון, כשיצאתי מוקדם שכחתי שבאיקריה לא מתעוררים לפני השעות 1200-1100, במקרה הטוב

בסוף עוצר לי יאניס, הוא קבלן ומשפץ בית במגניטיס וזה היעד שלי ואני עולה למכונית חבוטה 

אנו חולפים על פני השלט לחוף סיישלס בו כבר בקרתי

בגלל ייחודו ויופיו

הוא אתר חובה ולכן תמיד עמוס מאוד

גם אני עוצרת את נשימתי אחרי שהוא מספר לי שהוא חזר מהמוסך כי תקנו לו את הגיר

בירידות התלולות בדרך, על המדרונות בתוך נוף סלעי שבור ופרוע, היו זרועים סלעי ענק שהרוח שייפה ועיגלה 

פה ושם צמח עץ מתוך סלע שחור

נכנסנו למנהרה שנחצבה בהר והגענו

אני מנסה לתפוס טרמפ מהעיירה לחוף

אבל צועדת בכיוון לא נכון

השעה כבר 1115 ואני צמאה לקפה, אבל הכול עדיין סגור 

זקנה אחת בבגד ים עוצרת לי

וחונה ליד חוף תחום בסלעי ענק אפורים

 הוא קטן, נטול צל וכמה משפחות עם ילדים קטנים מפרים את השלווה

 גבר אחד אומר לי בוקר טוב, ושואל אותי מי אני ומה אני עושה פה, ומדווח על כך בקול רם לכל המתרחצים והמתרחצות

כשהוא שומע שאני מישראל, מובטח לי הטרמפ הבא. ירושלים היא מושא החלומות של יוונים רבים

אחרי שעה קלה, אני מחליטה לצאת מהמים ולחזור כי הדרך ארוכה. טרמפ מספר ארבע: מישהי שעולה מהחוף לוקחת אותי לצומת הראשית. אחרי כחצי שעה של המתנה אני קולטת שאף מכונית לא חולפת

כשאני נכנסת לבית הקפה, חרולה מחייכת אלי ומודיעה לי שהיא גם נהגת טקסי, מכינה לי קפה קר ומחזירה אותי לאבדילוס

גם בשעה 1330 הדרך ריקה לגמרי, מכוניות חולפות רק בכיוון הנגדי וזו הייתה החלטה נבונה לחזור במונית

שוב עמדתי יותר מעשר דקות בצומת באבדילוס אוחזת בשקית טייק אווי לארוחת צהריים

הרבה מכוניות חלפו והנהגים התנצלו בפני אך לא עצרו

זה אמר, אני נוסע לתחנת הדלק, השני אמר אין לנו מקום, חלקם רק חייכו בהתנצלות. טרמפ מספר חמש והאחרון היום, היה עם דייג שהיציג את עצמו בשם פוליכרוניס

המכונית הישנה שלו הייתה מלאה בגיגיות עם חוטי דייג צבעוניים והוא הראה לי שריטה טרייה בזרועו. שיערו היה שרוף מהשמש ופניו הקשוחים בעלי תווים חדים, שזופים בגוון חום עמוק, הדגישו את הקמטים. הוא לבש מכנסיים קצרים רחבים ובהירים, מוכתמים ורבי שנים, והם התאימו לו, הוא הרגיש נוח להמשיך וללבוש אותם. הטלאים היו מחוברים לבד המכנס בתפרים מרושלים, נראה היה לי שגבר ביצע את מלאכת ההטלאה הזו בחוסר תשומת לב מוחלטת לתוצאה הסופית, ובחוטים עבים בכל מיני גוונים שנראו כצלקות ישנות שכבר התמזגו בבד הבלוי

הוא התלונן על החום, ונהג בעצבנות ובמהירות של 60 קמ״ש, למרות שהתמרור הראה שהמהירות המקסימלית המותרת היא 30 קמ״ש

חזרתי עייפה ומאוכזבת הן מהנסיעה הארוכה לקצה הדרומי של האי הגדול והן מסצנת הנוף

שכבר לא עשתה עלי רושם עז כמו לפני שבועיים כשנסעתי לראשונה לחוף סיישלס

ככה זה כשמתרגלים לנוף בתולי ומלא הוד. כמובן שהצילומים שלי לא מבטאים את היופי

צילמתי תוך כדי נסיעה, כי הכבישים באי כל כך צרים, תלולים ומפותלים שזו סכנת נפשות לעצור ולו לרגע כדי לצלם

כשסיפרתי לדימיטרה חברתי על אכזבתי מהחוף, היא כתבה לי הודעה: "עדיף להצטער על משהו שכן עשית מאשר על משהו שלא עשית"

רשימה זו מוקדשת לחלי חברתי האהובה