טוען...
כשפגשתי את ד' חברתי על סלט ב loveat, היא אמרה לי, "את חייבת לעבור במכולת של דוד, יש שם תערוכת ציורים". נכנסתי למכולת והופתעתי. בין במבה ושמן, מעל העראק וה"קליק" וגם על התקרה, תלויים ציורים גדולים של נחום כהן www.nahoumcohen.com
"הוא מצייר על קרטונים של ארגזים שהוא לקח מפה. תליתי את הציורים שלו קודם כל כדי שאני אהנה, וגם שהקליינטים ייהנו, אומר לי דוד המכולתניק".
וזה יפה, לא רק הרעיון – גם הציורים מקוריים ויכולים לפאר כל גלריה, אבל פה הם חיים באמת, משתלבים בין ביסלי ועוגיות, שמפו וגלילי נייר טואלט.
"רוצה לראות מה אני אוהב הכי הרבה"? הוא מצביע על ציור של אישה עם שני דגים שמצא חן גם בעיני. "בגלל הדגים אני שואלת"? "לא, בגלל האישה, " אומר דוד.
ואז נכנסת רותי וכשאני שואלת אותה אם הצייר מבוגר היא אומרת לי, "קצת מבוגר. ואני אוהבת הכי הרבה את הציור הזה", והיא מצביעה על הציור בו רואים איש מושך עגלה עליה מונחים פלחי אבטיחים, ושני נערים רכוני ראש יושבים בקצה. "כל הקשיים של החיים פה בציור הזה". "מה קשיים אומר לה דוד, למה את צריכה להסתכל על הקשיים".
למכולת הזאת, שהיא מכולת שכונתית עם יחסים אישיים בין המוכרים ובעלי הבית, נכנסים גם המון עוברים ושבים, כי זו הסביבה של סלוני הכלות בצפון דיזנגוף.
"אני שמעתי על עוד מכולת באמריקה, גם שם תולים תמונות של ציירים. ומידי פעם אני אחליף את התערוכות. את רואה את הציור הזה, מישהו אמר לי שאני דומה לו, וגם לזה". וזה נכון, כי לשניהם פנים מחודדים.
דוד נותן לי את כרטיס הביקור של נחום כהן, צייר ואדריכל. התקשרתי אליו. התפעלתי מציוריו שהם עזי ביטוי ומלאים דמיון ורגש. למיטב ידיעתו אין עוד מכולת בארץ שמציגה ציורים, אבל דוד חובב אמנות.
בציורים ראיתי את הים שהוא גר בקרבתו, את יפו עיר ילדותו והרבה דגים. אתם מוזמנים לתערוכה הלא שגרתית במכולת של דוד ורותי, דיזנגוף 242, תל אביב.
27 תגובות ל “נשים עירומות ודגים”
מעניין לשמוע מה אתם חושבים
לרשימה הבאה
הצטרפו לרשימת הקוראים שלי
ותקבלו השראה לשיטוט וירטואלי או אמיתי, בעיר ובגינה, בטבע או באי יווני
כל הזכויות שמורות © המשוטטת 2024 | עיצוב ופיתוח דורון משלי | עריכה חלי גוילי | תמונה ראשית: כריסה פצאה
מובן שהגלריה והמוזאון נוצרו עבור קהל מיוחד וסגור. הגלריה רוצה סחורה, והמוזאון כשמו, הוא בית נכות. שמחתי להציג במכולת, זהו חידוש מרענן ושונה לגמרי. ערכתי עד היום כעשרים תערוכות יחיד, פה אני מקבל תגובות הכי ישירות, לא שיפוט. אני רואה עצמי כממשיכו של דויד הנדלר, שצייר בלי סוף, בעיקר ביפו ולא בתל אביב. הוא צייר של הוויה אישית ולא של תחכום אמנותי, ואין צורך ללמוד אמנות בשביל להבין אותו. אגב הנושאים: כולנו גרים ליד הים, ליד יפו, ליד דגים. אבל האמנות המודרנית רוצה להיתחכם וגוררת את הצופה בעיקר לכוון הזרות, עם כוונות מסחריות. אני רוצה להישאר פשוט ולא למכור סחורה אמנותית.אשמח שתבקרו בתערוכה
דבריך הם ישרים ומובנים, כמו הציורים,
כותב לי נחום הצייר בתגובה לרשימה. ציוריך שיוצאים מהלב ונובעים מהיד האוחזת במכחול, מתעדים מקום, רגע בעיר או תחושה – וזה עובר. תודה על החוויה העירונית – אמנותית שאתה מעניק לנו, בעיקר לעוברים ושבים הנחשפים באופן מקרי לציוריך. הם קונים יוגורט ורואים משהו יפה….
תערוכה בחנות מכולת…
הציורים נהדרים. הייתי לוקחת אחד, מדביקה על דיקט גדול ממנו וממסגרת.
אהבתי.
ח"ח גם לנחום וגם למכולת.
מלא חן והומור.
מזכיר לי קצת את הקו הציורי של אברהם אופק. אחד מהמורים שהכי אהבתי ללמוד ממנו בחיפה.
אני מפנה את שאלתי לנחום הצייר. אהבתי מאוד את הדג המעופף
הייתי מצפה שכשאר נחום כהן יכנס לרשימה הוא יפתח בדברי תודה לכותבת המוכשרת שבחרה להתמקד בעבודתו. אבל לא – "האמן" בחר להמשיך ולהלל את עצמו.
באה בלוגרית לכתוב וזה רק מהלל תצמו בלי בושה. אחד כזה לא ראוי לתערוכה רצינית, הכי טוב באמת במכולת.
גם הרעיון וגם הפוסט
רעיון לא חייבים גלריה
קלמרי וצדקיהו, כדאי שתתנצלו בפני נחום כהן- אני הכותבת, אין לי עניין במחמאות. אם הצלחתי להעביר רשמים וחווייה לקוראי – זה שכרי. לעומת זאת, לצייר מגיעות מחמאות רבות – רק אדם שלם עם עצמו ובעל בטחון בכישוריו היה מסכים להציג את ציוריו במכולת. כי המוסכמות אומרות שבגלריה יותר מכובד. נכון?
מקסים. הרעיון והבצוע והאנשים. כיף…..
כל הכבוד, אלישבע, אהבתי את הכתבה, ומאד אהבתי את רעיון התערוכה במכולת, כמו גם את ציוריו המקוריים של נחום כהן. יישר כח לכולכם.
טלי שכטר
שזו לא התערוכה הראשונה שהוא מארח בחנותו דוד של המכולת. אם אני לא טועה כבר הייתי שם פעם בפתיחה של תערוכה ונורא התפעמתי מהרעיון.
נפלא הרעיון. נפלא הביצוע שלו. נפלא הטקסט שלך אלישבע.
"ואז נכנסת רותי וכשאני שואלת אותה אם הצייר מבוגר היא אומרת לי, "קצת מבוגר. ואני אוהבת הכי הרבה את הציור הזה", והיא מצביעה על הציור בו רואים איש מושך עגלה עליה מונחים פלחי אבטיחים, ושני נערים רכוני ראש יושבים בקצה. "כל הקשיים של החיים פה בציור הזה". "מה קשיים אומר לה דוד, למה את צריכה להסתכל על הקשיים".
יופי של פוסט ויופי שהבאת
זו חלק מהסיבות שכייף להיות כאן ברשימות, כקורא, שמביאים דברים כאלה מהשטח
רעיון טוב, לנצל את כל המקום על הקירות הלבנים למעלה, אמנם תלוי מעט גבוה מדי, אבל יופי של יוזמה על ידי אדריכל ידוע צנוע ומוכשר, ויופי של ציורים, כל הכבוד
או נמות
אומנות בכל מקום בכל אתר בכל משטר
🙂
על רשימה יפה ועוד יותר על שהבאת הנה רשמים נאים ותמונות מן התערוכה.
אלישבע שלום!
שמחתי לקבל קישור לכתבה שלך – נפגשנו בעבר במצפה רמון ,וכעת אני מפעילה גלריה לאמנות בסוכנות הדואר במדרשת בן גוריון- כך שמתחברת מאוד לסיפור האמנות במכולת.
אשמח להגיע באחד מביקורי בתל אביב לראות את התערוכה ו…לקנות יוגורט (ביו!).
נראה על פי הצילומים שהציורים שלך,נחום,מעניינים גם ללא ההקשר הפרוזאי בו בחרת. אני מקווה שאזכה לראותם בקרוב. יישר כוח למפיצי האמנות באשר הם!
תהילה,מדרשת בן גוריון שבנגב
איזה פוסט מחייך ונהדר.
הרעיון והציורים והמכולת והכל.
משמח ומרגש!
תודה.
מפיצה את הפוסט בין מכריי.
למדתי שימור בתכנית של החוג לארכיטקטורה באוניברסיטת תל אביב – למודי תעודה של שנתיים. נחום כהן, שאינני מכירה אישית, הוא איש מאוד מעניין מבחינה מקצועית. הוא מהאבות המייסדים של שימור מתחמים בארץ, ואנחנו חייבים לו מתחמי שימור כמו נחלת שבעה בירושלים ועוד. הוא היה בשבילנו דמות מיתולוגית. קראנו טקסטים שלו בענייני שימור ולמדנו פרוייקטים שהוביל, אם כי לבושתי אני נזכרת עכשיו רק בנחלת שבעה.
מצטרפת למתלהבים ושואלת אם ניתן לרכוש תמונות אלו? הייתי קונה אם המחיר סביר. מיכל וולף
לפנות ערב בדרכי הביתה ביקרתי בתערוכה – באתי במיוחד כדי לברך את דוד על היוזמה! אכן, כדאי להתרשם! הטלפון של מינימרקט דוד 03-6048197
לשמשון קלמרי ולצדקיהו
קיבלתם תשובה מאלישבע זלצר. הצדקנות שלכם קיצונית ואלימה, גם נסתרת ולא גלויה, וגם מענישה.
וכנראה שאין לה גבול. אתם הטיפוסים האלימים שבגללם
אסור לצאת לרחובות.
למיכל וולף וליואב סלומון : הציורים למכירה, לא כסחורה, אלא על פי טיב הבית הקונה. גם מתנה לא רחוקה ממני.
צריך להתקשר אלי, לא להתבייש, אני אשמח – 0546362890, נחום כהן.
לגב' תני, נושא שימור , האתר שלך איננו, ואין שם משפחה. נכון, אני אדריכל של שימור בקנה מידה עירוני, הספרים שלי תורגמו לסינית.
בארץ, ערכתי בין היתר, את השימור של עג'מי, ואת השימור של שכ' פלורנטין. לא של נח' שבעה בי-ם.
לכולם: תודה על התגובה, ותוספת קטנה: ההיבט האמיתי של התערוכה הוא כלכלי, מחאתי ובעד מהפכה נגד "מאסחרה" באמנות.
ב'יפן' של המאות 18 – וגם 19, התפתח ענף חשוב של הדפסים שנמכרו בזול מאד, בחנויות רגילות, כמו מכולת. הייתה זו מחאה נגד
השליטה של המעמדות העשירים באמנות ובאמנים. המהפכה הזאת צברה תאוצה אדירה, אף נאסרה על ידי השלטונות. שליטה
באמנות (ראה משטרים שונים) היא חשובה לכל שילטון. נחום כהן.
כמה טוב ומעודד שיש עוד אנשים כאלה בעולמנו המתדלדל מערכיו. ומתי לכל הרוחות יקרוס הכסף כערך עליון. הציורים, משיבי נפש וכל הרעיון מדליק, כן ירבו אנשים כאלה ורעיונות כאלה.שאפו!
זה נעים שניכנסים לחנות אומרים שלום ומדברים על ציורים, ים,דגים,ואנשים נחמדים שגרים בהארץ . תודה לכולם ותמשיכו ליהיות נחמדים.
והמורם?
בכול מקרה בבוקר, ללחמניה, לגבינה, למלפפון ולנייר העטיפה יש ארומה של דמויות נוספות מציורך. אפילו דוד מאושר יותר.
מה צריך יותר מזה – בשביל לפתוח את היום?
תודה. תודה. תודה.
עשיתם לי את הבוקר. החיוך לא מש מפרצופי. בגלל המקוריות, בגלל הפירגון, בגלל התום של כל העושים בעשייה הזו, וגם דוד מהמכולת.