כשנודע לי שנחום כהן, אדריכל וצייר

מציג שוב תערוכה על המדפים  במכולת של דוד בדיזנגוף 242 – הסתקרנתי לראות מה הוא מציג כעת ואיך

כי תסכימו איתי שאדם יוצר ומוכשר כמוהו יעדיף להציג בגלריה בגלל המוסכמות

אבל נחום כהן פורץ גבולות

בתערוכה הקודמת הוא צייר באופן אקספרסיבי על קרטונים של ארגזים שהוא פרק

הוא צייר את יפו – נוף ילדותו וגם נשים עירומות ודגים ורואים שיפו טבועה בו

גם הפעם הוא עוסק בקשר בין יפו ותל אביב ממבט מפוקח יותר ונוסטלגי פחות ומקדיש אותה לידידו המשורר מקסים גילן

אמנות היא מקצוע אמנות היא מנוע איני יכול לזרוע חול כותב האמן

שורשי הם יפו ואני יושב לי שם (בצפון תל אביב) ונע בין נוסטלגיה להווה בין יפו לתל אביב

בפעם הזאת – הוא בחר לצייר על ניירות לבנים  – הנייר הלבן גרם לציורים להראות הרבה יותר מסודרים ומתוכננים ופחות רגש עבר אלי

ולמרות שהדביק  גם אותם על קרטונים,  התקבל אפקט  שונה לגמרי

וזה משנה את כל התמונה – הציורים הפעם נראים הרבה יותר ארכיטקטוניים, מתוכננים וכמעט משורטטים בסרגל – נראו  לי כציורי אנימציה

חשבתי שהם מאוד מתאימים לאיורים של ספר על יפו תל אביב ואפילו יכולים להיות בסיס לגרפיטי מקורי

הפעם התקשיתי להושיט את צווארי הארוך ולראות בפרוטרוט את פרטי הציורים כי אופן הצגתם מנע זאת ממני ועל כך הצטערתי