כשקו 66 חלף בריינס

הבחנתי בכיתובים חדשים ומסקרנים לאורך הרחוב

מיד חזרתי לצלם ובניתי את הסיפור בשמו ובשמה..

הוא התוודה:

והיה לנו ספסל חבוי, היא ענתה לו

באמת חבל, התנצל

והיא ניחמה אותו, בשמה

והוא ייבב,

אבל, היא אמרה לו..

ידעת שאני לא בחורה של כיפים, היא ענתה לו

חשתי את התסכול והאכזבה של הבחור שזורק שאלה לחלל הרחוב

אבל אז כשחזרתי דרך שלמה המלך, ששדרת הרדופיו  הקדימה לפרוח השנה, גיליתי שהכיתובים חוזרים על עצמם בכל הסביבה – כנראה הבחור פרק עצבים אחרי שהיא עזבה אותו

והסיפור הפסיק לעניין אותי

 ראיתי שמדובר בחובבן, כי אמני הרחוב המקצוענים שלנו לא נוהגים לרסס שבלונה פעמים רבות ועוד ברחובות סמוכים זה לזה

באותו רגע, נפתח בפני שער ברזל, ונכנסתי להציץ במעונות העובדים

בדר"כ שעריו נעולים

הסתובבתי במתחם היסטורי מרופט, בין ריינס, שדרות בן גוריון ושפינוזה

חשתי מיד שזו מובלעת עם מיקרו אקלים משלה

שער נוסף למתחם בדיוק ליד הסופר, היה פתוח

ושם חייכתי למראה הכיתוב, ליד העגלות, ותהיתי מי כתב אותו