מצטלמים

לכבוד האולימפיאדה בקיץ 2024 הוסיפו בגני לוקסמבורג

(אותם חציתי מידי יום)

נקודת לצילומים שמאחוריה נראה הארמון על שמו קרויים הגנים

בכל פעם שחלפתי שם

אנשים וקבוצות נעמדו בתור כדי להצטלם שם

ובקשו מהממתינים לצלם אותם

(או שעשו סלפי עם הארמון)

המראה הזה תמיד העלה בי חיוך וגם גאווה על שאני אוהבת לטייל בחברת עצמי

מגדל אייפל ומזכרות אחרות

יום אחד בעת שיטוטי בפריז

העין שלי קלטה את מגדל אייפל, אחד הסמלים של העיר

הוא הופיע לפני בכל מיני צורות –

כמחזיק מפתחות

כקישוט לחלונות ראווה של חנויות למזכרות

או כתוספת דקורטיבית מושכת עין

מעולם לא קניתי מזכרות מעיר כלשהי

אבל לפי הגרסאות הרבות שראיתי – יש להם ביקוש רב

ללמוד (שוב) את השפה הצרפתית

לימוד שפה זרה הוא מסע מתמשך

למזלי כשהחלטתי ללמוד צרפתית, קבלתי המלצה על מורה נהדר

קוראים לו הוגו ויש לו אלפי תלמידים ברחבי תבל (ברמת מתחילים או בינונים)

הוא בישן ועדין, ומאוד מקצועי וקשוב לתגובות התלמידים

התחלתי להאזין לפודקאסטים המעניינים שלו

מהם אני לומדת על היבטים רבים של החברה והתרבות הצרפתית

 גם נרשמתי לקורס B1

החלטתי שזו תהיה מעין חזרה על שלוש שנות לימוד אינטנסיבי

ואני מתקדמת לאט לאט

מימי התיכון שמרתי את מחברת הצרפתית שלי, מאז כל אפשרויות הלימוד השתנו

היום הוגו ממליץ למשל על אתר להטיות פעלים, ועל עוד אתרים ייעודיים

המורה, מאדאם אילן, בוגרת הסורבון, הקדישה לנו שבע שעות שבועיות במשך שלוש שנים

קראנו את הנסיך הקטן, את המחזה המשעשע ״גם הוא באצילים״ של מולייר, את מאדאם בובארי ועוד

והתעמקנו בדקדוק. לצד הטיות של פעלים יוצאי דופן, כל הכללים מרוכזים במחברת בכתב ידי המסודר,

כפי שהמורה הכתיבה לנו

בפריז יש מסגרות לימוד רבות, חלקן אינטנסיביות

ובמרחבי הרשת הרבה דרכים ללמוד ולתרגל את הדיבור

הסיפור של סולימן

פליטים ומצב של פליטות הם נושא חם בעולמנו

פליטים משנים את פניהן של מדינות הומוגניות

כשיצאתי מהסרט סולימן (שזוכה לשבחי הביקורות)

אנשים שחורים שראשיהם מכוסים בכובע

עמלו על הניקיון רגע לפני שעת הסגירה בדיזנגוף סנטר

ותמונה זו הייתה המחשה נוספת לסרט שכרגע צפיתי בו

בכיכר פירסטנברג

ככר פירסטנברג זעירה

במרכזה כמה עצים והיא מוקפת בבתים בסגנון אירופאי בהם משולב פרזול מרשים.

בקומת הרחוב יש כמה חנויות יפות.

מחיפוש שערכתי הסתבר לי שמתקופת פריז כמעט ואין לי תמונות

העיניים היו המצלמה שלי 

מאפית POILAINE

מאפית POILAINE היא מוסד פריזאי ידוע

כשמתקרבים לכתובת ה Boulangerie ברחוב Cherche Midi, ריח החמאה מתחזק

פה הייתי קונה chausson au pomme ומיד נותנת ביס בבצק חמאה ובתוכו רסק תפוחים חם ונאנחת בעונג

בדרך למאפיה ברחוב היוקרתי,

איש אחד צעד הלוך וחזור על המדרכה וצרח. תשומת לבי הופנתה אליו

קולו הדהד ברחוב הצר ואולי בגלל זה המאפה היה לי פחות טעים.

באופן סמלי גם התמונות יצאו מטושטשות.

לטעום גבינות צרפתיות

כדי לגבש טעם אישי על גבינות צרפתיות

קניתי מדריך לגבינות ערוך לפי חודשי השנה

ANDROUET המליץ אילו גבינות כדאי לאכול בכל חודש, ובהתאם לעונה.

טעמתי גבינות רבות והרחבתי את היכרותי עם עולם טעמים חדש.

בסופו של דבר גיבשתי טעם אישי. בראש הרשימה שלי עומדת גבינות עיזים טריות.

פעם ANDROUET הייתה חנות וגם מסעדה שבה הגישו מנות רק מגבינות, אפילו סטייק מגבינה.

היום זו כבר רשת של חנויות לגבינות Fromagerie

עוגיה ושמה מקרון

מקרון הוא אחת העוגיות המזוהות עם צרפת

הוא מאוד מתוק ומאוד שביר

הוא מגיע במגוון צבעים וטעמים

וכמובן שהאיכויות של המקרון, כמו כל מוצרי היוקרה – משתנות

שוקולד הוא סמל של תרבות שפע

טעמנו שוקולד של השוקולטייר הבלגי Pierre Marcolini

בחנות היפה הוצגו שוקולדים מארצות שונות בהן גדל הקקאו וממנו מיוצר השוקולד הספציפי.

בחרנו את השוקולד מהאי מדגסקר; וכשנגסנו בו – הרגשנו את העדינות והניקיון שלו.

בסופר דגמנו סוגי שוקולד מריר שלא הכרנו

 השוקולד עם ציור הפיל חביב עלינו במיוחד.

מרקמו וטעמו עשירים מאוד

מעיון בויקיפדיה הסתבר לי ששוקולד בתרגום מיוונית הוא מאכל האלים

תרבות השפע

כשאני משוטטת ברחובות העיר בירת האופנה והגסטרונומיה

התצוגה בחלונות הראווה מציפה אותי

תרבות השפע כפי שהיא מוצגת בחלונות הראווה –

דוחה אותי

בסופו של יום עודף שפע מציף אותי

תיק מפרווה לבנה או חזיות ובגדי גוף מוגזמים בעיני

עוגות טעימות, ערמונים מסוכרים ועוגיות מקרון

יין ושוקולד, גבינות ובאגט

מחזירים אותי שוב ושוב לתרבות השפע בעלת ההצע המוגזם

גזור לי פרופיל

הוא עמד ברחבה של מרכז פומפידו

תוך דקות מעטות הוא גזר פרופיל והצליח להעביר את היציבה ואף את המהות הפנימית

לכן היצירות שלו נחות על המדף בתוך שתי זכוכיות

מה שאפשר לעשות בגן

בגן פריזאי מטופח כמו גני לוקסמבורג בהם עברתי מידי יום

אפשר לעשות המון דברים

לשבת על ספסל ולהתבונן באנשים

לטייל ולהקשיב לציפורים 

לעשות פיקניק

לחקור עצים בבוסתן המיוחד בגני לוקסמבורג

בדיוק ב 1200 midi לצאת לגן לאכול עם חברים לעבודה.

רצוי בשמש.

להתעמל על מכשירים, או עם מאמן פרטי, לשחק בכדור ולקפוץ על חבל,

לרכב על אופניים או לרוץ במסלול קבוע,

לנמנם בשמש,

לקרוא ספר, להצטלם

לעקוב אחרי ברווזים ביער בולון

מסעדה טורקית ברובע ה-18

בחזית מכינים לאפות

הבוס הטורקי צופה על העסק שלו

הזמנו איירן מוקצף

קאבב מעולה

מאפה תרד

מרק טורקי מושלם מעדשים כתומות

ובקלאווה לקינוח

היה טעים מאוד והרובע נראה מעניין לחזור ולהכיר אותו

באוריינטציה אקולוגית

ראשת העיר פריס היא בעלת אוריינטציה ירוקה וחשיבה אקולוגית

בין הפעולות הרבות שעשתה, היא החליטה להרבות את מספרי הדבורים בעיר,

נוכחותן הפכה חלק בלתי נפרד מהתצוגה המתוקה בכל מאפיה וקונדיטוריה

טיילנו, הצטלמנו, היינו

לטייל במאורגן או לסייר עם קבוצה זה לא הסגנון שלי

פריז היא יעד מבוקש ומלאה בקבוצות של תיירים מרחבי תבל 

הם צועדים אחרי מדריכים נושאי דגל

לעתים הם לובשים חולצות בצבע אחיד

הם יורדים מאוטובוסים

נכנסים ויוצאים מאתרים מפורסמים כמו גני לוקסמבורג

המדריכה דואגת לצילום קבוצתי בכל אתר מפורסם

והם ממשיכים לאתר הבא

ברחובות צרים הם מצטופפים וחוסמים מדרכות

הם מצטרפים לתורים ארוכים לפני מוזיאונים

ואף שמאז הקורונה, כבר חייבים להזמין מקום מראש

 לכל מקום ואתר

התורים עדיין ארוכים

עיריית פריס מציעה סיורים בעיר, למשל בבניין העירייה וסביבתו

נתקלתי גם במדריכים פרטיים דוברי שפות שונות

למשל, מול הבולנג'רי הזה, שזכה בפרס שני לפני עשור,

המדריך מסביר לתיירים

על הבגט שהוא סמל צרפתי מובהק,

ועל התחרות השנתית על הבגט הטוב ביותר שנערכת ברחבי צרפת

בקפה ממול בו ישבתי, התבוננתי בקבוצות שחלפו לפני, וקראתי בויקיפדיה איך נולד הבגט הצרפתי

גברת האריס נוסעת לפריז

בסרט המרגש גברת הריס נוסעת לפריס, הגיבורה רוצה לקנות לה שמלה בתפירה עלית מבית דיור

רצף אירועים מוביל אותה לקבל הזמנה לתצוגת אופנה של דיור

נזכרתי שבשנות ה-80 השתתפתי בתצוגות כאלה שהיו אירוע פתוח גם לתיירים.

התקשרתי לבית דיור והזמנתי מקום

זה היה כמו לנחות בעולם אלגנטי ורב רושם שאני לא שייכת אליו

סתיו בפריז

מתחילת ספטמבר, כשהעלים הופכים חומים ומתחילים לנשור, אוספים אותם מהמדרכות

ומגרפים אותם ברחבי הגנים

זה מחזה מאוד אירופאי ורב-גוונים

בתחילה הם פריכים

בין בורדו, חום וצהוב

הגשם מלחלח אותם ומעמיק את גווני הסתיו

ובגנים – ההרמוניה הצבעונית מושלמת

פניהם של ילדים בכתה אחת בבית ספר ציבורי

פריז הפכה לעיר בינלאומית ומליאה במהגרים 

שני השמות הכי נפוצים השנה בצרפת הם פטמה ואחמד

בבית ספר ציבורי אחד

בכתה עם תכנית ללימוד צרפתית מוגברת לילדים חדשים בעיר

הסתבר לי שרובם מאלג'יר ואחדים גם מיפן, סין והודו, מאפריקה ומישראל

על מטפלות אפריקאיות בפריז

התערוכה הזכירה לי את הסרט "מטפלות בעניינים"

על מטפלות אפריקאיות בעיקר

שסיפורן הבהיר לי איך מנצלות אותן משפחות פריזאיות עשירות

ולעיתים שוללות את זכויותיהן

ועל היחסים ביניהן לבין הילדים שהוריהם נעדרים רוב היום

תערוכה (2) ברחוב Rue De Rivoli

ברחוב דה ריבולי (Rue De Rivoli) ליד הוטל דה ויל (Hotel De Ville)

הוצגה תערוכת צילומים שמאוד אהבתי

מצולמים אזרחי העיר רבת הפנים, שהיגרו אליה

מתחת לכל צילום רשום שם המצולמים, ארץ המוצא והמקצוע

מידי יום חלפתי על פניהם והרגשתי שאנחנו קצת מכירים

זה ריתק אותי 

יכולתי לראות את הגאווה על פניהם

בחיוך שחייכו אל הצלם

ובסיפוק המובחן להצטלם ולהיות מפורסמים לרגע

תערוכה ברחוב (1) Rue De Rivoli

בתערוכת צילומי רחוב ב Rue De Rivoli

צולמו בשחור לבן כמה מסממני פריס

ילד שאוחז בבאגט

או ילדה מחזיקה בסירה בדרכה להשיט אותה בבריכה בגני לוקסמבורג

גדות נהר הסן

מכל מיני זוויות מבט הכי שגרתיות

סערה חורפית

יצרו מכלול פואטי שהפך את ההליכה באותו המסלול ומידי יום – למרתקת

שמש היא מצרך נדיר בפריז

פריז ידועה כעיר אפרורית וגשומה מאוד

 לכן כשהשמש צצה, פריזאים מורידים שכבת בגדים ונהנים

עם הפנים לשמש – ב Hotel De Ville

חסרי בית

בקיץ לפני האולימפיאדה, ראשת העיר פריס אספה והסיעה את חסרי הבית מחוץ לעיר

       

אבל הם חזרו

ראיתי חסרי בית באוהל שחוסם מדרכה בשולי רובע המרה

באוהלים דומים נתקלתי בפינות רחוב מוסתרות

חסרי בית גם בוחרים באדני חלונות רחבים וכך מתחממים בשמש כשהיא מציצה

סצנה של קבצנים

צילמתי אותם במקומות הקבועים שלהם

בפינת רחוב או בכניסה למטרו

מיצג קבוע של הקבצן הזה וכלבו

מאתגר את העוברים והשבים לקלוע מטבע לכוס שקופה שמחוברת לחכה

ברובע ה-18

וליד תחנת רכבת, כ"א – מהגר או פליט – היגיע לצרפת מארץ אחרת

זכורה לי פעם אחת, בה קבצנית בחרה לעמוד ביציאה מאחת המאפיות המפורסמות, ולזכות במטבעות מהעודף

 אבל במושגי יוקר המאפים אצל Poilane, רוב הקונים כבר משלמים בכרטיס אשראי והקבצנים שינו מיקום

בכניסה למאפיה או לחנות יין – הם כבר חלק מהנוף

מסעדת L'Entrecote

יפה לראות שמסעדת ל'אנטרקוט לא השתנתה

אותו התור, אותו התפריט

סלט ירוק, סטייק וצ׳יפס – הן מנות מאוד אהובות בצרפת

וזה סוד ההצלחה של מסעדה זו שמגישה תפריט זה

אותן המלצריות בשחור-לבן יעילות ורושמות מה נשתה ואת מידת העסיסיות של הסטייק

קשה לבחור את הקינוח מהמבחר הגדול והמשובח


על הצלמת סבין וייס

 לפני שנים רבות צפיתי בתערוכה של Sabine Weiss

(La maison european de la photograhie)

הבטתי בצילומים בפורמט קטן מפריס של שנות ה-50

וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת

היא צילמה מפורסמות רבות (והתפרסמה בזכותן)

אך הכי אהבה להנציח רגעים והלך-רוח, מראה או רגש שריתק אותה

בארצות העולם השלישי בהן בקרה – ישראל ומצריים, הודו ואתיופיה, יוון ומרוקו

סבין וייס, כמוני, הלכה בשביל ותמיד התרחש בו מפגש מעניין אותו הנציחה.

 נובמבר הוא חודש הצילום בפריס, וכדאי לחפש אילו תערוכות מתקיימות ברחבי העיר

סרט של הבימאית אנייס ורדה

ראיתי סרט של הבימאית אנייס ורדה, (בצרפתית: Agnès Varda) – סרט קטן ומענג, Daguerreotype

שהוסרט ב 1975

הבימאית בחרה להציג את הרחוב Rue Daguerre בו גרה בצעירותה (ברובע ה-14)

וחזרה להסריט בו אחרי 25 שנות היעדרות

דרך החנויות והעסקים הקטנים, המוכרים והלקוחות

 היטיבה להראות דרכם את השינויים הרבים שחלו ברחוב ובדייריו, מכל היבט אפשרי

מאוד נהניתי מהסרט שהזכיר לי איך נראתה פריז ואנשיה – פעם