לחיות בשוק כמוכר זו אמנות. אמנות המכירה ואמנות התיאטרון. אמנות ההישרדות ואמנות יחסי אנוש. חם וקר. רך וקשה. פוליטיקה וכדורגל. אדום וירוק והשם ישמור. באופן חד פעמי ניצלו אמנים את הבסטות הריקות והעמידו את עצמם ואת יצירותיהם "למכירה", לדיאלוג, כאילו הם מוכרים לשעה קלה. לא היה ברור לי מה הם מכרו בדיוק, אז הלכתי ברחוב הכרמל לכיוון הסאונד. עוז מלול העמיד את עצמו כמוכר בבסטה, ודרך המגבר שלו בווליום גבוה חזר וחזר על המילים "כן יו דיג איט"? אנשים עמדו מולו, צילמו, חייכו והמשיכו

אנחנו רגילים לבוא לקנות בשוק, לראותו הומה, לפלס דרך בין הקונים, להתרשם מהמחירים, לחשוב איך אתבל את סלט הסלק הזה. והאם נגמר לי הכמון. למלא עגלה, או לסחוב שקיות. אנחנו רגילים לקנות בבסטות המועדפות עלינו. להחליף מילה עם המוכרים, מה שלומך היום, מזמן לא היית. לבדוק אם המנגו רך או קשה. ביום חול הבסטות מלאות סחורה צבעונית. הבמיה ממתינה לעגבניות. הכוסברה מבריקה. המוכרים מכריזים על מרכולתם בסלנג של השוק. ופתאום, מזמינים אותנו ל"עונת המלפפונים" – תערוכה בשוק הנטוש בצהרי שבת. הרעיון לכשעצמו מקסים. הדוכנים נעולים, המרחב הצפוף התרוקן ואפשר לראותו בעירום, והוא נראה כה שונה. מוזר להיכנס לסביבה מוכרת שהתרוקנה מ"הסחורה" והמראה שלה השתנה לגמרי. על הבסטות הריקות ולידן הקימו אמנים – מיצבים ומיצגים

לכל אורכו של הרחוב ראיתי שלוליות בטורקיז, צהוב ואדום. על בסטה אחת הוצגו גרביים וגופיות שנצבעו בצהבהב ונראו כמו פיתות ולאפות. בבסטה אחת עברו מים דרך צינורות שקופים במיכלי קלקר שבדרך כלל יש בהם דגים טריים. איתמר שמר על מטוס שגורר גרוטאות. רדי מייד שהכין בהשראת הומלסים. הוא היה עסוק בלומר "לא לגעת", שוכח שבשוק נוגעים…נוגעים בפירות, אנשים מתחככים בך

הרבה אנשים שאלו "מה זה פה". אם אני צריכה לבקש הסבר מאמן, סימן שברמה החווייתית שום רגש לא עבר אלי. וזה מה שקרה. נרשם פה תחכום יתר. גם כששאלתי – קבלתי כמה תשובות בוסר. "הכנתי אמנות אכילה", אמר לי ר' שקורא לעצמו אמן סודי. "אתמול החלטתי לפתוח פה בסטה, והתקשרתי לאוצרת. אני מציג צילומים של הזבל בשוק הכרמל. יש פה גם נקודות אדומות, כמו אלה שמדביקים על תמונה שנמכרת. ובשוק חשוב למכור אחרת אין פרנסה". משפטים אלה הוא דקלם שוב ושוב לכל מי ששאל מה זה, והרבה אנשים שאלו

 ארבעה ארגזים שחורים הכילו פטריות ענק יצוקות בגבס, עטופות בוץ בהשראת כלים חקלאיים. למה קוראים ליצירה "לקראת השקיעה"? שאלתי את האמן. "כי מחרשה שוקעת בבוץ ותכף תהיה שקיעה", הוא הצביע מערבה. אהבתי את הפטריות ואת תשובתו

לקראת שקיעה יצאתי מרחוב הכרמל, מניעה את המובייל התלוי של פיליפ רנצר העשוי מגלילים, ענפים ושרוכים צבעוניים, תוהה מה משמעות הצלב הלבן המצויר על בד חום ותלוי מעל הבסטה. דבר אחד היה ברור לי – ברגע זה הייתי מעדיפה להיכנס לטורקי, להזמין את ה"כרגיל" שלי – בורקיטוס חצילים, ולקנח באיירן קר, בטעם המוכר והאהוב. אבל היה סגור, אז אצטרך לחזור ביום חול

אהבתי לראות את האנשים על רקע השוק הריק, לא היה ממש ברור מה כאן מיצג או מיצב, ואיזו עבודה היא חלק אינטגרלי מהשוק. זה יופיו של הרעיון

הבוקר חזרתי לשוק לקנות שזיפי שגיב ולהחמיץ אותם – העונת הקצרה החלה