אמנות השיטוט העירוני

מי שמשוטט יודע ששיטוט הוא ההפך מלא לעשות כלום. בפריז במאה ה-19, בודלר תיאר את המשוטט כאמן – משורר של העיר הגדולה ובכך הגדיר את השיטוט העירוני כאמנות. לדבריו, המשוטט משתלב בהמון כדג במים. הוא אוהב להיות בחוץ ומרגיש בבית בכל מקום. הוא אוהב להיות במרכז העולם – ובו זמנית נחבא מהעולם. הוא כנסיך שנהנה שוב ושוב מהאנונימיות של הרחוב. הוא אוהב חיים, והעיר בשבילו היא מקור אנרגיה מחשמל. מצד שני, הוא גם מראה של ההמון, כמו קליידוסקופ, שבורך במודעות לכל אחד ממרכיבי העיר.

בעיני וולטר בנימין, המשוטט הוא הדמות העיקרית של הצופה העירוני – בלש, שחקן וחוקר העיר. פורנל חשב ששוטטות היא הדרך הנכונה להבנת המגוון העשיר של סביבה עירונית: העיר היא כתמונה נעה, המאפשרת חוויה רצופה, תוך כדי תיעוד או צילום של משהו זמני. הסופר בלזק הכתיר את השוטטות כגסטרונומיה של העין.

באנגלית משמש המונח Flâneur רק בספרות, אך אני בחרתי לאמץ אותו כתרגום לשם התואר המשוטטת, בגלל קרבתו למקור הצרפתי.

תקציר של הערך משוטט בויקיפדיה.

על חג השוטטות הבינלאומי