מה שמעניין בעיר הזאת שאפשר לבצע בה תפניות חדות, ובתוך דקות לשנות אווירה וסגנון. וכך בסיומו של ביקור הזוי באיזור התחנה המרכזית הישנה, נהיינו רעבות ופנינו לבייקרי באחד העם 29. אלא שהמקום החדש, שכל הכנסותיו נתרמות למימון לימודיהם של חיילים משוחררים חסרי אמצעים – היה סגור בשבת, אבל הטאפאס בר – היה פתוח, אז נכנסנו לשם. בשעה  1730, היינו היחידות על הבר, וזה היה שינוי מרענן ממצבו המוכר של המקום – רועש, אפלולי ורווי סקס ומוסיקה בווליום צעקני. שתינו בירות תוצרת הארץ – מלכה ואלכסנדר,

בלחם טרי ניגבנו מימרח יוגורט – נענע – קישואים מתובל שהחגיג את החיך, וגם חצילים שהוגשו בדוגמת מלבן שטוח על לוח עץ מלבני.

התפעלנו מעוד כמה טאפאסים חמודים שהוגשו לנו. התפעלנו גם מהרצפה המצויירת, מהדקורציה הצבעונית ומכל טוב הארץ שיש פה.

במטבח השקוף והמצוחצח ממש לידינו עמלו שפים במדים מעומלנים לקראת המיתקפה הצפוייה לאורחת מוצ"ש ואנו נהנינו לאכול בשקט.

על הבר כבר חיכו בקבוקי שמפניה למישהו שיזמין אותם ויקפיץ להם את הפקק, מלח שחור נח לצד מלח הגס שעורבב בצ'ילי, הכול היה אנין וטעים – ואנו חשבנו על מנת חלקם של העובדים הזרים במרחק קילומטר או פחות, שבסביבת מגוריהם ביקרנו לפני שעה קלה.