טוען...
בערב שנת 2010 קבלנו את העשור החדש תחת הילת ירח מלא שנראה כשט בין עננים לבנים שנעו בשמי תכלת בהירים וזרועי כוכבים. בשעה 21:40 שוב התבוננו בלבנה שתשעה אחוז משטחה – נמחק. זה היה לילה של ליקוי ירח נדיר בעצמת יופיו
היום בטיול שבת אביבי של תחילת ינואר בנחל ציפורי בגליל התחתון
אחרי שעיני לא שבעו מיופיו של הטבע לצידי השביל – יפי ירוק העשב החורפי
בריכה שהתמלאה בנקיק הסלע
כלניות פורחות בכל הצבעים
עצי אורן הגדלים במדרון
ראיתי פרות
הן ליחכו בעשב ועוררו בי רעב מיידי לבשר. על כן פנינו לכפר הבדואי חילף – טאבאש, על גבעה הצופה לנחל ציפורי כדי לזלול את מה שהכינו יזהר ואסף, שגרים בכפר ומכינים קייטרינג שעונה לשם חמדולילה
זה היה טעים! מתוך חבית עישון הם שלפו נתחי אסאדו ושוק טלה, אנטרקוט ופרגיות, עשויים ומתובלים כמו שצריך. בפוייקה בעבע תבשיל צוואר טלה בפירות, ירקות ויין שהתבשל שעות ארוכות
כל אלה לצד אורז לבן וסלטים, הועברו לקערות ענק, הונחו על שולחן במרכזו של אוהל ואח בוער בו, וחוסלו. והקינוח? לשמו היגיע חסאם אשתי שכבר חמש עשרה שנים מכין קינוחים וממתקים מזרחיים – בקלאווה וכנאפה – בקונדיטוריה שלו בשכונה המזרחית בנצרת
גם אנו כבר לחשנו, מתי הכנאפה תהיה מוכנה? עשר דקות הוא הבטיח. חום האש היה נעים והריח – ניחוח. היה מרתק לעקוב אחרי תהליך ההכנה. בתנועות צבת מיומנות אחז חסאם במגש וסובב אותו, כדי שהחום יגיע לכל פינה. ואז, הרים בעזרת כף שפכטל את הפינה, בודק אם השערות הזהיבו כראוי, סימן לעוזר שלו שהגיש לו שק ומגש ריק, ובתנועת אמן הלביש את המגש הריק על מגש הכנאפה, הניף אותו באוויר סובב והחזיר את המגש כשהכנאפה הפוכה, אל הגחלים
זה היה רגע קסום. גם השמיים האדימו, קפה והתה נמזגו מקומקומי אלומיניום, והנגיסה מהכנאפה ובה גבינת עזים לוהטת ומתקתקה בישרה התחלה נעימה לשנה חדשה
14 תגובות ל “צוואר טלה, אנטרקוט וכנאפה על גחלים”
מעניין לשמוע מה אתם חושבים
לרשימה הבאה
הצטרפו לרשימת הקוראים שלי
ותקבלו השראה לשיטוט וירטואלי או אמיתי, בעיר ובגינה, בטבע או באי יווני
כל הזכויות שמורות © המשוטטת 2024 | עיצוב ופיתוח דורון משלי | עריכה חלי גוילי | תמונה ראשית: כריסה פצאה
תמונות נהדרות.
תודה!
אלישבע לא סתם משוטטת. היא מורה מקסימה של אמנות אהבת החיים. הקרבה ליפי הטבע, התשוקה לאוכל אוטנטי עשוי חומרים טבעיים לאוויר הנקי. למפגש הבלתי אמצעי עם אנשים.. היא מביאה את יופיים הכמוס המוסתר הפשוט והנגיש של החיים לחדרים המרובעים של העיר שכל כך רחקו מהידע הפשוט הזה.
תודה גדולה לאלישבע
או כמו שאומרת הנדה חברתי מתורכיה – אחחח, אחחח…
אלישבע, האם התענוג זמין לכל אחד או שמא צריך לדלג בין חילף טאבאש לנצרת?
אסף, חמד של איש, גר בכפר כבר שנים רבות. עוד לפני שהצטרף יזהר ולפני עסקי הבשר הוא גר שם בקרוון סחוף רוחות ושם נולדו וגדלים ילדיו. איש צנוע שכיף להיות במחיצתו. שווה להכיר אותו ולא רק את מטעמיו. טעם של ישראל הישנה והצנועה ואהבת אנשים ללא חשדנות.
הכול באמת נורא מקסים, אבל אותי מעניין בעיקר הקייטרינג הזה, אלחמדולילה – זה רק לקבוצות? אין איזה מסעדה שם ליד?
נראה טעים בטירוף!
סחתין, ותודה על ההארה,
ושנה טובה לכולם!
איזה כתבת יומן בתמונות מקסימה
איזה רעיון מפגש בטבע נתת לי רעיון אלישבקה את גדולה
אלישבע
תאורים מקסימים ותמונות יפיפיות מצורפות למקום שכל כך קרוב אלי ובכל זאת הוא כל פעם יפה מחדש
תודה שהזכרת לי
עדנה
התמוגגתי, אלישבע את גדולה ! כתבה מרתקת ומזמינה.
מעניין שכל חגיגה מסתובבת אצלנו סביב האוכל! לי דווקא הזכירה הכתבה שלך את הכלניות הכחולות והלבנות שפרחו בחורשת בית המצורעים בירושלים, בימים שכל האזור היה שדה בר אינסופי ולא קטע נדל"ני אורבני. חורשת בית המצורעים היתה טאבו מוחלט ואסור היה אפילו לחשוב על שיטוט במקום הזה שמי יודע מה יכול לקרות בו. יופיין של הכלניות ההן היה כפול, כי מעבר ליופיין הטבעי נוסף להן מימד של סוד נורא ואפל. אנחנו הילדים התגנבנו לשם בחשאי ובמורא גדול מפני ה"מי יודע מה יקרה שם" כדי לראות את הכלניות הנדירות ונשאנו את החטא בלבנו עד היום הזה. בינתיים ההורים שאסרו עלינו כבר עברו למקום אחר, בית המצורעים עצמו נעשה נכס נדל"ני, ובזכות הדיווח שלך אני פורקת לראשונה מלבי בזאת את הסוד המעיק!
הכנאפה מתוקה
מי הולך היום בשוק
בסמטאות הצוננות
יד ביד עם אהבה ראשונה
שיכור מכל הריחות החריפים
במורד רחוב הבשמים.
בדרך לאנקל מוסטש
עולה לדניש טי האוס
מתרגל את האנגלית עם הציבור המקומי
מעיין חזרה, או אולי הבקרוב
של המסע העתידי…
הכנאפה מתוקה
יש ריח עדין של קטורת באוויר
הכנאפה מתוקה
אני זוכר את האור הבהיר
עשרים שנה אחר כך
לא יראו אותי בעיר.
מי יושב היום שעות
נספג בהוויה
עד שכל השוק הזה
נראה כמו הזייה
קונה קפה ושמן זית
נווד ליום אחד
שיער עד הכתפיים
צו גיוס ביד.
הכנאפה מתוקה…
אקסקיוז מי, מבקש המלצר עד תה
והוא זז לאט, לא ממהר
איש הטמבורים בשער הפרחים
קורא לך אל תןך העננים.
הכנאפה מתוקה…
כשקראתי את הרשימה לא יכולתי שלא להזכר בשיר זה. מתיקות הכנאפה כנראה מעלה זכרונות לאהוד בנאי. ברובע המוסלמי בעיר העתיקה ישנו מקום מיתולוגי אליו באות משפחות ערביות לאכול כנאפה כתום ומתוק. זה מקום עם אופי ואווירה בו מגישים רק כנאפה ומי שממש צמא – יקבל כוס מים.
ברחוב אלנבי ליד מלך הפלאפל בחיפה יש כנאפה נהדרת! מביני דבר אומרים שהכנאפה משתבחת ככל שנצפין…בקיצ',בכתובת האתר תמצאו מספרי טל של אסף ויזהר שיענו לכל שאלה המתייחסת לקבוצות או ליחידים. מסעדה מיוחדת יש בקיבוץ הרדוף בצידו השני של נחל ציפורי, וטל לבירור כתובת הממתקיה בנצרת הוא 04-6572344
"מי שהגיע לעיר העתיקה ולא אכל את הכנאפה של ג'עפר – כאילו לא ביקר בירושלים," אומר לנו מחמד ג'עפר ,(83) דור שלישי של אופי כנאפה, שהעביר את שרביט הניהול של בית המאפה הגדול לבנו ולנכדו. "מי לא אכל אצלי? המלך חוסיין, משה דיין שליקק את האצבעות, טדי קולק שכל כך אהב את הכנאפה הזאת, וכל המי ומי של ירושלים הפלסטינית
הכנאפה על המפה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3833303,00.html
אל חנות דברי המתיקה של ג'עפר הגענו בהמלצתו של מיטב. הלכנו על פי הוראות המפה, הגענו לרחוב בית הבד, ושם, להפתעתנו, מצאנו אולם גדול ובו שולחנות שיש. על כל אחד מהשולחנות מוצב קנקן מים כסוף, והמון אנשים סביבו, ביניהם גם יהודים, זוללים מהכנאפה, מהבקלאווה ומעוגת קן הציפורים המפורסמת של ג'עפר. את גבינת העזים מביאים משכם – מולדת הכנאפה.
בקומות השנייה והשלישית מעבדים את הבצק, לשים את הגבינה וגם אופים במגשים גדולים את האדום המתוק מתוק הזה. ישבנו עם ג'עפר וזללנו כנאפה. "זה טוב, זה טוב," הוא אמר. "זה נותן אנרגיה, זה נותן כוח ללילה," אמר לנו ופרץ בצחוק. "יהודים לא פוסחים על המקום הזה," העיד והבטיח שגם נכדו ונכד-נכדו ימשיכו להכין כנאפה.