טוען...
אם תשאלו את יעקב מה משמעות השם שראביכ (שמה של חלקה בכפר איקרית שמלאה באבנים ובקוצים, כזו שפלאחים לא אוהבים) שבחר למסעדה, מיד ירצינו פניו, ואם יש לו רגע פנאי, הוא יספר לכם איך נעקרו בני משפחתו מהכפר איקרית, איך נפגעה גאוותם האנושית, ואיך נאלצו להתחיל חיים חדשים, חלקם בראמה, כמוהו
ובסוף הסיפור, כשעיננו מלאו דמעות התרגשות מזדהים עם כאבו של יעקוב, שאלתי אותו איך אתה יכול לחיות עם הכאב הזה?
והוא ענה לי: "יש ימים שאני בארבע בבוקר כבר על ההר באיקרית. אני קוטף סברס, אורה תאנים ומוזג לי כוס עראק בלי מים. מסביב הכול מעורפל ואני חולם שאני חוזר לכפר שלי"
את מה ששמענו ראינו גם בסרטו של הבמאי יובל כהן- איקרית, כפר קטן בארץ הקודש
http://www.youtube.com/watch?v=OTlWPxdWTCI
את הכאב שלו, נכון לעכשיו, הוא מפיג בבישול מאכלים מסורתיים עם טאצ' מאוד אישי. זו הקריירה השנייה שלו – במסעדה המשפחתית אשתו ראדה מבשלת לצדו ואחת הבנות ממלצרת ומגישים בה מעדנים שהם בישול עילי בכל קנה מידה לא רק פלשתיני
למנה עיקרית בחרנו במסחאן בניחוח סומאק ובנקניקיות נצרתיות
את הירק הוא מלקט וקוטף בהרים ומוסיף לחביתה ולסלט הירוק שיש בו גם פרוסות בצל סגול, זעתר טרי ונענע
וגם לעדשים ולכל התבשילים שמבקשים זאת
לפול שהוא טוחן בעצמו הוא מוסיף חומוס ולימון שסחט זה עתה.
לחצילים הוא מוסיף פטל או רכז רימונים וטחינה גולמית
הזיתים בוהקים ומריחים מפיגם, הפטריות מתובלות בקנמון, הלאבנה משובחת – והעיקר הוא שהמנות המוכרות האלה מפתיעות את החיך – כבר בביס הראשון חשים שהמנה מיוחדת ואינה דומה למשהו שכבר טעמנו
למשל, עלי הגפן ממולאים בבורגול, והקובה הצמחוני – קצרה תשואות ולא רק בגלל יופיה הפנימי, והחומוס, אוי החומוס, והצ'יפס מתקתק, המטבח מצוחצח והמחירים ממש סבירים
לנו היה חשוב שתהיה גישה נוחה לנכים – ואכן לשמחתנו המסעדה הקטנה שוכנת בקומת עמודים של מבנה כך שצמודה אליה חניה שגודלה מספיק כדי לשרת את הסועדים. אני מדגישה ומציינת מידע זה, כי כה מעטות בארץ המסעדות הנגישות לנכים שיש בהן גם שירותים מתאימים לנכים!
יעקב חיאט מבשל ומגיש עם חיוך אוכל שהוא סגנון חיים ומאיתנו הוא קבל המון מחמאות. חזרנו לארוחת בוקר כי מזמן לא נהנינו כל כך ולא יכולנו לטעום הכול בארוחה אחת
שראביכ מסעדה עממית קרובה לכניסה הראשית לכפר ראמה
פתוח כל יום מהבוקר ועד אחה"צ 0509110230 049995768 אפשר להזמין ולקחת אוכל הביתה
אחת תגובה ל “שראביכ – בין איקרית לראמה”
מעניין לשמוע מה אתם חושבים
לרשימה הבאה
הצטרפו לרשימת הקוראים שלי
ותקבלו השראה לשיטוט וירטואלי או אמיתי, בעיר ובגינה, בטבע או באי יווני, בארץ ומחוץ לארץ
כל הזכויות שמורות © המשוטטת 2024 | עיצוב ופיתוח דורון משלי | עריכה חלי גוילי | תמונה ראשית: כריסה פצאה
החלטנו לנסות את שראביכ בכפר ראמה (קראנו עליה לא מעט ביקורות חיוביות ברשת, ומכיוון שאני די אוהב את סוג המזון הנ"ל החלטנו לנסות). אז קודם כל לא הגזימו הביקורות שדיברו על מחסור בחניה. ה"מסעדה" ממוקמת בחניה בחלק התחתון של בית בכפר, שם יש בערך חניה ל 2-3 מכוניות. כל שאר האיזור פשוט צר מידיי או עמוס מידי לחנות בו, כך שלקח לנו כמעט רבע שעה למצוא חניה. אחרי כל הסאגה הנ"ל הגענו למקום, לקראת שתיים וחצי, רק לראות אנשים עוזבים ומציינים ש"נגמר האוכל". לא כ"כ הבנתי מה הכוונה, מה זה בדיוק אומר "נגמר האוכל" במסעדה? נגשנו למקום והתקבלנו בנפנוף ידיים נמרץ שציין את העובדה שפשוט "לא/אין". לא יודע מה איתכם, בכל עשרות שנותיי ומאות המסעדות בהן ביקרתי, אף פעם לא שמעתי על מצב בו מגיעים לארוחת צהריים ו"אין". הזוי.